יום שבת, 9 באוקטובר 2010

פוניה לומדת את רזי הבישול התאילנדי

הפלגה קצרה בלונג טייל מהחוף המרכזי של האי קופיפי בתאילנד, חושפת רצועת חוף מבודדת בצד השני של האי. אם עד עכשיו חשבנו שתאילנד זה Heaven, אז זהו כנראה שלא מספרים את כל האמת. את הצבע התכול טורקיז של המים קשה מאוד לתאר או לתעד בתמונה. כנראה שמגבלות הטכניות של מצלמה לא מצליחות להעביר יופי כזה, שחייב להיות נוכח בו כדי להבין ולהשתאות (אחח מה הייתי נותנת בשביל להיות שם עכשיו).

הצד הזה של האי מפותח הרבה פחות, בנוי הרבה פחות ומתוייר פחות. 4 ריזורטים יוקרתיים ממוקמים זה לצד זה. אבל הזיבולה הוא סוג של חזרה בזמן לעומת האחרים. עם ההגעה לחוף ממתין כבר נציג המלון, שכבר יודע מי אנחנו כמובן, ועומל כדי שפיסת בד מרכושנו לא תירטב. מיד אנחנו מקבלים מגבות חמות להתרעננות, welcome drink, ועוד שלל הפתעות. בואו נגיד שגם במלון הכי טוב בארץ אין כזה שירות.


החדרים הם בקתות עץ מבודדות, חצי פתוחות המעוצבות בסגנון קולינאלי עתיק. עם מקלחת חיצונית, ופינת איפור קלאסית. החצי הסגור מוקף ויטרינה של חלונות ובמרכז מיטה כבירה עם כילה. לא סתם הסלוגן של המקום הוא: Step back to simplicity. התחושה היא בהחלט חזרה בזמן, למקום שהזמן לא משחק בו תפקיד (רק כסף ;). מוקפים ביער טרופי, רחשי בעלי חיים לא מזוהים, ושקט נעים, אימצנו את הזיבולה כמקום הכי מדהים שאי פעם ביקרנו בו.


בין שלל האטרקציות של המקום (מעבר לספא מדהים, טיולים פרטיים למקומות מבודדים, שקט ושלווה בלתי נדלים) ניתן להירשם לשיעור בישול פרטי עם השף התאילנדי. שף המלון הוא בכלל בריטי ממנצ'סטר שמבסס את התפריט על French cousin , מעבר לכך יש גםאת השף התאילנדי המתמחה בכל המנות התאילנדיות.

התייצבתי בצהריים ברחבה של המסעדה הממוקמת מול הים. שם הופתעתי לגלות שסידרו לי שולחן גדול, מול הים, עם כל המצרכים מסודרים בקעריות קטנות, כיריים מבהיקות. בקיצור, ממש סצנת בישול שלא מביישת את "טעמים". לי המתין שף, מתרגם ואחראית קשרי אורחים שנשארה רק כדי לתעד אותי מבשלת. מיד טרחו סביבי כולם, מהבר הגיעו אלי קוקטיילים, והפכתי עבור עובדי המטבח לאטרקציית היום.



מה בישלנו?

- מרק טום יאם – המרק התאילנדי המסורתי אליו הוספנו הרבה לימון, למון גרס, שמן דגים (מסריח) וסוג של שורש מאוד דומה לג'ינג'ר שנקרא גילגה. בסוף הוספנו 3 ג'מבו שרימפס שמנמנים לבישול קצר.
- עוף בקארי ירוק עם חצילים ועלי בזיליקום– החצילים התאילנדיים הם מאוד קטנים וירוקים. הם ממש לא דומים בצבע ובמרקם לחצילים בארץ. הסוד של הקארי התאילנדי הוא שזה לא אבקה, אלא תערובת רטובה של קארי עם צ'ילי.
- סלט תאילנדי קר המורכב מירקות חיים, ובקר צלוי פרוס לרצועות, עם רוטב פירות ים וצ'ילי (מעין רוטב סמיך כזה שמגיע בבקבוק גדול).

מתכון למרק המסורתי טום יאם:

120 גר' שרימפסים בינוניים (skinless)
15 גר' למון גרס קצוצים
20 גר' בצלי שאלוט קצוצים
5 גר' עלי לימון מקומי קצוצים (kaffirlime leaves - לימונים הגדלים בתאילנד ובמזרח הרחוק הגדלים על שיחים והם בעלי עלים ארומטיים, משתמשים בהם המון בבישול אסיאתי ובייחוד במטבח התאילנדי).

10 גר' שורש גלנגה קצוץ – צמח ממשפחת הג'ינגר (מאוד פופולרי במנות תאילנדיות)
60 גר' פטריות קצוצות (straw mushroom – פטריות הגדלות באסיה)
20 גר' מיץ לימון
1 כף רוטב דגים
2 כפיות סוכר לבן
20 גר' רוטב צ'ילי (במרקם של רוטב ברבקיו)
2 כפות אבקת מרק עוף
עבניה חתוכה גס

הכנה - מנה אחת) מרתיחים מים בסיר קטן. מוסיפים את הגלנגה, שאלוט, למון גראס, עלי הלימון, רוטב צ'ילי. נותנים לזה לרתוח 2 דק'. מוסיפים את השרימפסים לבישול של 3 דק'. אח"כ מוסיפים את רוטב הדגים, והלימון לסיום כדי להוסיף לטעם ולריחות. מקשטים בצ'ילי פרוס טרי וכוסברה קצוצה מעל.


תובנות מהשיעור:

- בבישול התאילנדי אין בכלל מלח.
- מלבד לסוכר יש בתאילנד סוכר המופק מעצי דקל – זו עיסה חומה כזו ורטובה, מאוד מרוכזת.
- התבלין העיקרי – צ'ילי על כל נגזרותיו – פלפל אדום פרוס (משמש גם לקישוט), רוטב צ'ילי (במרקם של רוטב ברבקיו), רוטב פירות ים וצ'ילי, קארי עם צ'ילי, אבקת צ'ילי (בד"כ מוסיפים מעל).
- שימוש רב בירק טרי– קרפס, בזיליקום, למון גרס, ועוד.

את השיעור קינחתי בקוקטייל טום יאם (כן, יש גם קוקטייל כזה מסתבר) – מרטיני עם צ'ילי חי פרוס בפנים) ועוד כמה דברים שלא קלטתי. תפסתי אחלה ראש, אבל חרכתי את הושת לשבוע!.

למי שכבר נפשו חשקה בארוחה – מוזמן לשלוח לי מייל לקבל את שאר המתכונים.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...