1 בלילה, אני נוחתת
בניו יורק, הדרך מהשדה רטובה, אפלה ומהרדיו של הנהג בוקעים קולות מודאגים של חזאים
לנוכח הסופה המתקרבת. אנחנו מתקרבים לאזור של המלון בלואר איסט סייד ויורדים.
מסביב אנשים מתגודדים בכניסה לבר, המוזיקה החזקה מהדהדת בכל פעם שמישהו פותח את
הדלת. מעשנים בחוץ, המדרכה מלוכלכת ובא לי פתאום לחזור לתל אביב! כן, זה קרה גם
לי, השוק שהוציא את העכבר ממני. הכול נראה גדול, מזוהם, מנוכר בקיצור – תל אביב
נראית לי לפתע הכי קיבוץ שבעולם. מסביבנו רק מוסיקאים והיפסטרים ואנחנו עייפים
ורצוצים. ברוח נכאה אני הולכת לישון עדיין לא יודעת שפוניה הולכת מחר לכבוש את
התפוח הגדול (או לפחות כמה שדרות ממנו).
טוב, אני מודה, עוד לא נפלתי בקסמה, אבל נחשפתי ולו במעט למקום הזה
שהכול קורה בו. למחרת, אנחנו באזור ה"מרכזי", בשנייה שאנחנו דנים על
תשובה והשיפוץ של הפלאזה הקלאסי שמסמל
אולי יותר מכל את הכסף והקפיטליזם, אנחנו רואים את תשובה ליטראלי יוצא מרכב
ונכנס לכניסת הדיירים של הפלאזה.
מיד אחר כך – השדרה החמישית – מקדש המותגים, פאר הקפיטליזם. רוב מי
שפוסע בשדרה כלל לא יכול להרשות לעצמו לרכוש את הפריטים בחלונות הראווה. כל חלון
נוצץ יותר ממשנהו, מתוחכם יותר – חלון הראווה הוא תחרות של יופי וזוהר. היכן
שהתקציב של הקהל מאפשר קנייה – משתרך טור ארוך – בכניסה של אמברקומבי אנד פיץ'. גם
אני כמעט התמגנטתי לתור כשדוגמן הורס חשוף חזה עומד בכניסה כמו פסל יווני – אמרו
לו לשתוק ולהיות יפה, ואכן לא צריך להכביר במילים (מי שמכיר את סיאלס מ"העשב
של השכן" – קופי!!!).
אז מה היה לנו שם?
חלון ראווה מגניב במיוחד של לואי ויטון שהלך על ביצי בת יענה שבתוכם
תחובים אקססוריז – בעיקר תיקים. החלון הורס יותר מהתיקים.
ובכלל, כל הסיור הזה גרם לי לרצות נורא ללכת ללמוד עיצוב חלונות
ראווה. כי מיד אחרי ביצי יענה הגענו משתאים לחלון של טיפני. חנות התכשיטים הכי
יקרה בערך, שמציגה קולקציה קיטשית שמושפעת מהאחת ולא אחרת, הנסיכה קייט. אותה טבעת
אריסטוקרטית הפכה מזמן להשראה לסינים שמדביקים אבני מזויפות (ונמכרות אחר כך בכל
חנות או דוכן באלנבי ולווייניה), אז זהו שגם הם השיקו קולקציה כזאת קצת יותר יקרה,
והצטרפו לטרנד הפנטזיונרי שחושב שכל בחורה רוצה להיות נסיכה. והיכן מוצגות כל אותן
טבעות – על גלידות!!! שזה, אני חייבת להודות, מתוק להחריד וממש פונייתי ושובה לב!
מד וומן!
טוב, אז כשבכניסה לבננה רפאבליק התנוסס שלט ענק של מד מן יצאתי מקרבי
ממש! קולקציה שלמה בהשראת הסדרה מחכה רק לי בפנים!!. אני שועטת פנימה ומהר מאוד
מתאכזבת – שמלה אחת חמודה סטייל ג'ואן, עוד אחת קצת בטי דרייפר, כמה
סוודרים\קרדיגנים ואיזו מטפחת עבשה. אפילו השמלה הקלאסית השחורה שלהם הייתה די
דלוחה על הגוף ועל התענוג הזה הם גובים 130$. בקיצור – אכזבה אטומית. שום
יצירתיות, שום דבקות בגזרות ובמגוון שיש בסדרה או בתקופה, גימיק שנועד לפתות
גרופיות כמוני. הדבר היחיד שרציתי לקנות היה ספר אופנה שהם הוציאו שמתאר את כל
המגמות האופנתיות בסדרה – אך התור הארוך הניא אותי (משיגה אותו באינטרנט).
פינת השאיפות
2 פריטים אלוהיים, לא בהישג יד, טוב שיש למה לשאוף.
1. נעלי פיתון של פראדה – לא אני ממש לא חובבת מותגים, ולא מריירת מול
מגזינים, אבל הנעליים האלה שבו אותי. וכל עוד אני לא יכולה לקנות אותם, אני גם לא
מתחבטת בסוגיה של האם זה עור פיתון אמיתי או לא. תמורת מחיר צנוע של 2,500$ הם
שלכן.
2. מזוודה שחורה קטנה של גוצ'י – כשראיתי אותו שאלתי את גבי מתי אני אהיה
אישה חשובה ואסתובב עם תיק כזה. והוא ענה לי שמי שמסתובב עם תיק כזה הופך להיות
חשוב. אז, רק 2,090$ מפרידים ביני לבין החשיבות.
קוראים ובעיקר קוראות יקרות אל תאמרו עדיין נואש! פוניה, בסוף תמצא את
המקום לשופינג המושלם, למרות שזה נהיה כבר קשה. איירין כבר מתדפקת על דלתות ניו
יורק, והחנויות נסגרות בזו אחר זו.
אינדי זה לא רק רוק
מי שקרא ומכיר את הפוסטים של פוניה בעולם הגדול יודע שאני חייבת למצוא
את המציאות, לתור אחר החנויות אינדי הסמויות מן העין, אחר הוינטאג' המאובק. אז לא
הספקתי להגיע לחנות וינטאג' בברוקלין שממש ממש רציתי לסייר בה, אבל לא פחות טוב
הגעתי לבוטיק האופנה "shishi" (לעמוד הפייסבוק). גילוי נאות, הבוטיק שייך לחברים מישראל, אבל זה לא מוריד
בכלל מההיצע המשובח, מהשיק הוינטג'י אך מודרני של הביגוד והאקססוריז. חנות שהוכתרה
כבר ע"י הטיים אאוט הניו יורקי כמקום הכי chick and
cheap! עם מוזיקה מגניבה, ספת קטיפה אדומה ומלא
פריטים נחשקים – פוניה הגיעה לנחלה.
אז מה נרכש?
שמלה מתכווננת או מה שנקרא convertible
dress - שמלה שאפשר להרכיב ממנה
8 אאוטפיטים שונים!
שמלת מד מן כחולה עם מחשוף בגב ובחזה.
תיק קלאץ' מעטפה הורס (אני מתוסכלת שעוד לא הספקתי לצאת איתו אז אני
מסתובבת איתו בבית).
נעליים מוזהבות וחולצת מניפה עם ניחוח אסיאתי.
עם שקיות רטובות ובגדים ספוגים, אני חוזרת עייפה ומרוצה למלון, להסתגף
מאחורי הדלתות ולהמתין לאיירין המאיימת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה